קבוצות ריצה – ritza.co.il – צעד אחר צעד

זו היתה אהבה מאימון ראשון. איפה לעזאזל לטמון עכשיו את ערמת הציניות והסקפטיות שלוותה אותי שהגעתי?!. עברו כמעט שלוש שנים מאז. והרבה קילומטראז'. הריצה הפכה להיות המָטעֶן הנייד שלי.

מאדם שלא רץ בחייו, סיגלתי לעצמי אורח חיים ספורטיבי שמביא איתו בריאות גופנית ונפשית. הקבוצה מאפשרת לכל אחד להתפתח בהתאם ליכולתו. התחלתי מריצה של 3 דקות (והייתי עם הלשון בחוץ...), לאחרונה רצתי בשטח 33 ק"מ במירוץ "סובב עמק".

בעבר ניסיתי לרוץ לבד ובכל פעם שהגעתי ל5 ק"מ, התחילו לי כאבים. פעם בשוקיים ופעם בברך. הצטרפתי לקבוצה, למדתי טכניקת ריצה, קיבלתי עצות מהפיזיותרפיסט של הקבוצות, עשיתי תרגילי חיזוק בכל אימון ובעיקר קיבלתי תכנית ריצה מקצועית שמאפשרת לי היום, לרוץ הרבה יותר.

תכל'ס, אני די חזק, בכושר סביר אבל מה, אני בן 44 כבר. לא ילד. אז הגעתי לקבוצת הריצה. המדריך כיוון אותי מקצועית והקבוצה דרבנה אותי. עכשיו הגעתי למצב שאני לא רוצה להפסיד אימון בעיקר בגלל הצחוקים...

בתור מורה פעילה ליוגה, הגוף שלי שלם עם התרגול האירובי והאוויר הפתוח. החברות בקבוצה כזו, לא תחרותית ועם הכוונה מקצועית מאוד מאפשרת לי את השלווה והביטחון לעסוק בריצה. אני גם נהנית מאוד!

החמניות של מאי. השקדיות של ינואר. השועל. הזריחה בראש התל. המאמן שמדרבן על הדיונה. תחנת מים באמצע שום מקום. מישהו לפטפט איתו. מישהו לשתוק לצידו כי עכשיו בא לי שקט. קור שרב בוץ אבק. חיי שטח במיטבם. לבד אין סיכוי שאני שם.

לעבור תהליך פירוק והרכבה מחדש למודל טוב יותר של עצמי. זוהר המדריכה כיוונה אותי שלא יהיו טעויות בדרך ריסנה אותי איפה שצריך ובעיקר תמכה איפה שצריך. מי היה מאמין שאוכל לשרוף 1000 קלוריות ועוד בהנאה בריצה בחוץ ?!

אילולא הקבוצה, המקצועיות והאישיות של המאמנים, לא הייתי ממשיכה לרוץ באופן רציף כפי שאני עושה כבר כמעט שלוש שנים ועוד נהנית מזה...

ליווי מקצועי ולבבי באחד, יחס אישי ומקדם יכולות, והכי שווה, רצים נחמדים ואנשי אשכולות. עכשיו אני לא יכולה בלי. התמכרתי ולא מוכנה להגמל.

אנחנו קבוצת בוטיק! מיוחדים, מקצוענים, לא תחרותיים וחברים.

מסלולים כייפים, ואחלה חברים! בסוף, כולם יוצאים מירוצים 😉 קבוצת הריצה הזו היא התירוץ הכי טוב שלי לרוץ!

אני מקבלת המון מהריצה וההתמודדות המשותפת מול הקושי הפיסי והמנטלי נותנת המון כוח להמשיך ולהתמיד, כמו גם הליווי המקצועי.

לרוץ בחוץ בביטחון, זה משהו שלא העזתי אף פעם. היום, אני לא יכולה בלי זה. בקבוצה יש ביטחון שמאפשר לי לרוץ בכיף גם בלב העיר בחושך וגם בשדות הפתוחים (ועוצרי הנשימה), רחוק מכל ישוב.